חברת גוסטו בע"מ ואח' נ' אפרים רוגובין בע"מ ואח'

פסק דין

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, לא מצאתי כי הבקשה מצריכה תשובה.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת חנה ינון, מיום 20.6.10, אשר דחתה את בקשת המבקשים להמציא חוות דעת מטעמו בתגובה לחוות דעת שהוגשה ע"י המשיבים, וזאת לאחר שתמה פרשת הבאת הראיות בתיק.

השופטת קמא נימקה החלטתה בכך כי"בקשה זהה נדחתה ביום 25.9.08 ולא הוגשה עליה בר"ע".

עוד ציינה השופטת כי "אין לבקש "חוות דעת משלימה" במטרה להשיב

לחוות דעת מומחה הנתבע. אין לדבר סיום". לאור כך, קבעה השופטת קמא, כי שלב ההוכחות בתיק הסתיים והורתה על הגשת סיכומים בכתב.

מן הראוי להדגיש, כי מעיון בנספחי הבקשה שהונחה בפני עולה, כי בנוסף להחלטה נשוא הבקשה שבפני, ובנוסף להחלטה מיום 25.9.08, אליה התייחסה השופטת קמא בהחלטתה, הגיש ב"כ המבקשים בקשה נוספת להגשת חוות הדעת, אשר נדחתה אף היא על ידי השופטת קמא, מן הטעם כי "התגובה" (חוות הדעת – ש.ב.) "אינה חלק מהראיות אשר גובשו עם העברת שמיעת התיק לראיות". אף על החלטה זו שניתנה ביום 2.10.08 לא הוגשה כל בר"ע.

בבר"ע שבפני,אין ב"כ המבקשים טוען כנגד הזהות שבין הבקשות, קרי בין זו שנדחתה ביום 25.9.08 ובין הבקשה נשוא ההחלטה דנן. אין ב"כ המבקשים מתעלם מכך שלא הוגשו על ידו בקשות רשות ערעור על החלטות השופטת קמא, ולאמיתו של דבר, עולה מבין השיטין בבקשה, כי הוא מודע לצורך לעשות כן. טענתו היא, כי לא מצא לנכון להגיש בקשות רשות ערעור על ההחלטות הנ"ל, משום שסבר כי יוכל בחקירה נגדית של המומחה מטעם המשיבים להציג לו שאלות שיקעקעו את חוות דעתו , כמו גם נתונים העולים מחוות הדעת נשוא הבקשה. דא עקא שהשופטת קמא לא אפשרה לו לחקור כדבעי את המומחה מטעם המשיבים. בכך מבקש הוא לראות שנוי נסיבות המצדיק פניה חדשה לבית משפט לשנויה של החלטת ביניים.

באשר לשלב בו הוגשה הבקשה, טוען ב"כ המבקשים כי בית המשפט נוהג בגישה ליברלית בבקשות להגשת ראיות שלא על פי סידרן, ואף בית משפט שלערעור מאפשר הגשת ראיות במקרים מסוימים. לאור כל זאת, מבקש ב"כ המבקשים להעתר לבקשתו.

דין הבקשה להדחות.

אכן, בית משפט נוקט גישה ליברלית בהגשת ראיות שלא על פי סדרן ובלבד שהגשת הראיה רלבנטית וניתן הסבר מניח את הדעת לאי הגשתה במועד. עם זאת, על בית המשפט להביא גם בחשבון את הצורך והאינטרס הציבורי בסיום הליכים משפטיים תוך זמן סביר.

ובענייננו: ב"כ המבקשים אמור היה להיות מודע לצורך בהגשת חוות הדעת כבר עם הגשת חוות הדעת של המשיבים, ולפנות אז לבית המשפט בבקשה להגישה. לא בא בפני כל נימוק מדוע הדבר לא נעשה. ב"כ המבקשים לא אמר נואש ופנה לבית המשפט קמא בבקשה שנדחתה ביום 25.9.08,ובבקשה נוספת שנדחתה ביום 2.10.08. על החלטות אלה לא הוגשו בקשות רשות ערעור, משום שב"כ המערערים סבר שיוכל להשיג את מטרתו בחקירת המומחה מטעם המשיבים, אולם בית המשפט לא איפשר חקירתו. במצב דברים זה, היה על ב"כ המבקשים למצער להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית מפשט קמא שמנעה ממנו חקירה כדבעי. גם דבר זה לא נעשה.

טענתו של ב"כ המבקשים כי נסיבות אלה שפרטתי לעיל, הינן בבחינת שינוי נסיבות המצדיק פניה מחדש לבית המשפט, אין בה ולא כלום.

ב"כ המבקשים היה מודע כל העת לצורך בהגשת חוות הדעת והוא שקט על שמריו, כאשר בקשותיו נדחו. בסברו כי יוכל לקבל את מבוקשו בחקירת המומחה שכנגד, נטל על עצמו סיכון ואין לראות בכל שנוי נסיבות המצדיק פניה מחדש לבית המשפט, מה גם שלא הגיש בקשת רשות ערעור על כך שנמנעה ממנו חקירה כדבעי.

בנסיבות אלה, יש להעדיף את האינטרס בסיום ההליך המשפטי על פני מתן הרשות להגשת חוות הדעת. אין איפוא כל מקום להתערב בהחלטת השופטת קמא.

אשר על כן, ומכח הוראת תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אני דוחה את הבקשה.

הואיל ולא נתבקשה תשובה לבקשה, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לכל אחד מבעלי הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תש"ע, 22 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: